<h1>מרדכי סימן תרמ"א</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ואם ספק אסור, דהלכתא כרב אשי דאמר (ד א) לעולם ספק יו"ט ספק חול, הוה ליה דבר שיש לו מתירין ואפילו בדרבנן לא בטיל. ואם לוקח מחנוני הרגיל אצלו או שפחה נכרית לקחתם שאינה בקיאה בטיב ישראל, והחנוני גוי מסיח לפי תומו שנולדו קודם יו"ט, נראה דשרו הואיל ואין הגוי משביח מקחו, דיותר טובים אותן שנולדו מחדש מאותן שנולדו מעי"ט. והוא שהגוי אינו בקי בטיב ישראל להתכוין כדי שיקחו. אבל אם ידע דנולד אסור לא סמכינן עליה, דמתכוין להשביח מקחו ולהתירו. וצ"ע בסוף יבמות (קכב א) גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן, של עזקה הן פי' שהיא סגורה, של נטע רבעי הן, אינו נאמן. וקשיא, דאמרינן פרק העומר (מנחות ס"ח ב) רב פפא ורב הונא אכלי חדש מאורתא דשיתסר נגהי שיבסר. קסברי חדש בחוצה לארץ דרבנן ולספיקא לא חיישינן. והשתא הלא הוי דבר שיש לו מתירין והוה ליה לאסור כמו בביצה. וי"ל התם מיירי בספק קבועא דירחא ואנן בקיאינן בקבועא דירחא ע"כ מקילינן. וה"ר יום טוב תירץ, דלא מיקרי בשום דוכתא דבר שיש לו מתירין דבר החוזר לאיסורו לשנה הבאה כגון חדש. וכן כתבתי בפסחים פרק כל שעה משם הר' חיים כהן.
